החלטה בתיק תא"ק 29187-12-09

הבקשה

עניינה של החלטה זו, בבקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי הנתבע כנגד תביעת הבנק/התובע שהוגשה ב"סדר דין מקוצר".

הנתבע חתם ביום 11.7.06 על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה על סך של 32,800 ש"ח, אותה נטלה לובנא אבו סיני - אחותו (להלן: "החייבת העיקרית"). משחדלה האחרונה לעמוד בתשלומי ההלוואה הוגשה נגדה תביעה בלשכת ההוצאה לפועל, וביום 27.10.09 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכים כנגדה וכך נסללה הדרך להגשת התביעה דנן כנגד הערב-הנתבע.

במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן מעלה הנתבע מספר טענות, כדקלמן:

1. הנתבע הינו ערב מוגן בהתאם לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות").

2. במעמד החתימה על כתב הערבות, לא הוסבר לנתבע כי מדובר בהלוואה שנועדה להסדרת חוב ופריסתו מחדש. פקידת הבנק לא הסבירה לנתבע מאומה והסתפקה בהנחייתו אודות המקומות שלידם הוא נדרש לחתום. משהופרה חובת הגילוי המוטלת על הבנק, הנתבע פטור מערבותו.
3. הנתבע מעולם לא קיבל התראה ו/או דרישה לתשלום ו/או הודעה על פיגור בתשלום. משכך, לא ניתנה לנתבע כל הזדמנות לסלק את יתרת הפיגורים או להמשיך לשלם את התשלומים במקום החייבת העיקרית.

 דיון והכרעה

הלכה ידועה היא כי, בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט אינו שוקל את מהימנותו של המבקש ואין המבקש צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די בכך, שהראה בתצהירו הגנה אפשרית מפני התביעה ולו בדוחק.

תפקידו של ביהמ"ש, בשלב זה, לברר אם בטענת הנתבע, בהנחה שתוכח מהבחינה העובדתית, יש משום עילת הגנה, אך משטענתו עברה מבחן זה אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה זו. בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה רק כאשר הוא משתכנע שאין לנתבע טענת הגנה כלשהי; ושלא נתעוררה כל נקודה הגיונית שאפשר לטעון לטובתו (ראה לעניין זה ע"א 534/61 חפציבה נ' בן ארי , פ"ד ט"ז, 694, 699).

ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי בע"מ , פ"ד מה(1) 69, 70).

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי  אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלענין ושעליהן הוא מבסס את טענת הגנתו  (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נ"ב (1) 390, 400 וכן ראה  ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3), 41).

על רקע ההלכות הנ"ל, תיבחנה טענותיו של הנתבע, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן.

לעניין הטענה של היות הנתבע ערב מוגן, אין חולק בין הצדדים בעניין זה. יחד עם זאת, משניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בעניין מיצוי ההליכים כנגד החייבת העיקרית, הרי שנסללה הדרך להגשת התביעה כנגד הנתבע והטענה בדבר היותו "ערב מוגן" לא תעמוד לו כטענת הגנה כנגד התביעה דנן.

אף הטענה לפיה לא הוסבר לנתבע כי מדובר בהלוואה שנועדה להסדרת חוב ופריסתו מחדש אינה יכולה לשמש לו הגנה טובה בפני התביעה.

הלכה ידועה היא כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב וחזקה עליו שחתם לאות הסכמתו יהיה תוכן המסמך אשא יהא (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור , פ"ד י"ט, 113)

טענת אפסות מסוג "לא נעשה דבר" התקבלה בפסיקה במקרים קיצוניים וחריגים, למשל מקרה בו החותם על חוזה היה עולה חדש מצרפת, בגיל שיבה, אשר לא ידע עברית כלל, וחתם על מסמכים בבנק (עניין ע"א 1034/91 בנק טפחות נ' ליפרט פ"ד מז(3) 309).

למותר לציין, כי נטל ההוכחה של טענת אפסות אף הוא כבד מנטל הוכחה הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי.

בענייננו, הנתבע חתם על כתב ההתחייבות מתוך ידיעה כי מדובר בערבות לנטילת הלוואה, הנתבע אינו טוען כי חשב שהוא חותם על מסמך שמהותו שונה, אלא ידע היטב כי מדובר בערבות להלוואה. העובדה כי מדובר בפריסה מחדש של חוב קיים אף היא מופיעה באותיות "קידוש לבנה" בסעיף המטרה של ההלוואה. משלא טרח הנתבע לקרוא את הסעיף ואף לא לשאול כל שאלה הרי שהוא פעל בחוסר זהירות ומשכך יש לחייבו בתוצאות חתימתו.